המחיר האמיתי של תעודת בגרות טובה בישראל

 

כולנו רוצים שלילדים שלנו תהיה את תעודת הבגרות הכי טובה שהם יכולים להוציא, שיוכלו ללמוד באוניברסיטה שהם רוצים, לעבוד במקצוע מעניין ורווחי, שיגדלו להיות מבוגרים עצמאיים שיכולים להחזיק את עצמם כלכלית ואישית.

 

כל זה מתחיל בלימודים בתיכון. וכמו שכל הורה לתלמיד תיכון יודע: כדי שלילד שלי תהיה תעודת בגרות טובה, ההורים צריכים להשקיע: כספית ואישית. אנחנו מוכנים לזה נפשית כבר, אנחנו יודעים שזה הולך לקרות. אבל אנחנו לא יודעים מה וכמה.

 

המחיר האישי והכלכלי של תעודת בגרות טובה

המון תלמידי תיכון עוברים תקופת לחץ, בגלל הבגרויות ובכלל. יש תופעה שהילדים קוראים לה “שביעיזם“: ההלם של כיתה י”א. אפשר לקרוא להם בכיינים, אבל הם די צודקים. הם בהלם: פתאום יש להם מבחני בגרות, מלא שיעורי בית, בחנים, מבחנים במועד ב’ כדי לשפר את ציון ההגשה, לחץ מטורף של המורים ללמוד כדי להצליח בבגרות (ולפעמים חוסר עידוד של התלמידים), ולחץ של ההורים מהבית שרק רוצים את הטוב ביותר לילד שלהם.

לפעמים, מרוב לחץ, הילדים מאבדים את האמון בעצמם, ביכולת שלהם ללמוד, ואיפה הלחץ הזה מתפרץ? בבחינות הבגרות, בנקודה המכריעה של השנה. ואחרי כישלון אחד (למי מאיתנו זה לא קרה?), הילד חושב שזה הזמן להפסיק, לפרוש.

במקום שילמד התמדה, שיקבל מבית הספר כלים פסיכולוגיים ולימודיים להצלחה שילוו אותו כל החיים, הילד מרים ידיים.

ומה אנחנו כהורים טובים עושים? לוקחים לילד שיעורים פרטיים כדי לעזור לו. כלומר, בנוסף לתשלומים על בתי הספר וספרי הלימוד, אנחנו עוד משלמים מאות ואלפי שקלים בחודש על שיעורים פרטיים.

 

“אבל אצל כולם זה ככה…”

מבחני הבגרות זה כאב ראש של כולם, של ההורים ושל הילדים, וכל משפחה חווה את הבגרויות קצת אחרת. אבל זה לא אומר שזה צריך להיות ככה.

יש הרבה תלמידים שמאובחנים היום כלקויי למידה (בין אם זה תוספת זמן ועד מבחנים מותאמים). בינינו, מי מאיתנו יכול להתרכז כשיש כזה עומס בכיתות (בערך 40 תלמידים בכיתה), כל אחד לומד בקצב אחר ובדרך קצת שונה אבל המורה לא תמיד מצליח לשים לב לכולם.

בכיתה יש המון גירויים לילדים: המון ילדים שעושים רעש, שיחות בין תלמידים, זזים, מכניסים ומוצאים ספרים, הטלפון שיושב על הברכיים והמורה לא שם לב, חושבים על הלחץ של ללמוד אחר הצהריים, האם ללכת לחוג או לא. כל אלו מסיחים את דעתם.

ובנוסף לזה, יש שיטות לימוד ארכאיות: המורה כותב על הלוח, או יותר גרוע מכתיב סיכומים. לפעמים, מנסים לעשות חידון בטלפון כדי להראות שהמערכת מעודכנת, או להקרין מצגת פאוורפוינט בכיתה.

 

השאלה היא האם בתנאים אחרים, יש ילדים שלא יצטרכו לקחת כל כך הרבה ריטלין, ללמוד בשיעורים פרטיים כמו בית ספר אחרי שעות בית ספר?
האם כשיהיו להם תנאים סביבתיים אחרים הם יכולים להצטיין ולהצליח?
האם כשיהיו להם כלים מתאימים להאמין בעצמם, לקחת את הכשלונות שלהם ולהפוך להצלחות, כלים שימושיים שיוכלו אחר כך להשתמש בהם בחיים?

והתשובה שלי היא כן! כל ילד יכול להצליח, ולא רק להצליח אלא להצטיין. זה מה שאני עושה כבר עשור.
לוקחת את הילדים האלו, מלמדת אותם את הכלים להצלחה (אסטרטגיות למידה וכלים פסיכולוגיים), מכינה להם ספרי לימוד מעודכנים לפי תוכניות הלימודים השונות, מקליטה את השיעורים לקורסים דיגיטליים כדי שכולם יוכלו ללמוד בכל מצב, ובונה קורסים לבגרות שאין סיכוי שמישהו לא מצליח ומגיע לתוצאות גבוהות.

 

רוצים לדעת איך עושים זאת? הירשמו בקישור ויגיעו אליכם מיד שני קורסים שיתנו לכם כלים לעזור לילדים איך ללמוד בצורה המיטבית.