מתי משתמשים בS באנגלית?

מתי משתמשים ב-S בסוף מילה?

האות S היא אות די פשוטה וברורה, ולמרות זאת היא מצליחה הרבה פעמים להיות אחת האותיות המבלבלות ביותר באנגלית. מתי צריך להוסיף S? היא מצטרפת לפעלים? לשמות עצם? עם צ’ופצ’יק או בלי צ’ופצ’יק? כשאנחנו רואים S בסוף מילה, איך נהיה בטוחים למה היא מתכוונת?
אז מסתבר שכל הבלגן הזה מתחלק בסך הכל לשלושה מקרים:
המקרה הראשון, זה המקרה הכי פשוט, זה שלומדים כבר בכיתה ד’. בשם עצם ברבים:
chairs
books
כאן אין צ’ופצ’יקים.

המקרה השני הוא בשם עצם עם שייכות (ואז יש צ’ופצ’יק): כאשר אנחנו רוצים לדבר על משהו ששייך למישהו, למשל “העט של דנה”, אנחנו מצרפים S עם צ’ופצ’יק למי שהדבר שייך לו: “Dana’s pen”.

המקרה השלישי: בפועל ב-Present Simple: S שמצטרף לפועל נראה רק בזמן הזה, ורק בפעלים שמופיעים אחרי he / she / it. זה קורה רק במשפטים רגילים – לא במשפטי שלילה ולא במשפטי שאלה.

אז לסיכום:
S בסוף שם עצם בלי צ’ופצ’יק – רבים.
S בסוף שם עצם עם צ’ופצ’יק – שייכות.
S בסוף פועל – רק Present Simple ורק אחרי he / she / it.