ניפוץ מיתוסים לגבי הבגרות בהיסטוריה

יש הרבה מאוד מיתוסים לגבי הבגרות בהיסטוריה ולגבי איך כותבים תשובה. אני רוצה לנפץ לכם חמישה מהם:

1. כדי לכתוב תשובה טובה ולהצליח, צריך לחפור ולכתוב הרבה – זה ממש לא נכון. בודקי הבחינות חכמים ומנוסים. גם אם תכתבו הרבה, אבל זה לא יהיה קשור לנושא השאלה, הבוחן יבין שאתם לא יודעים את התשובה, ולא תקבלו את כל הנקודות על השאלה. תשובה טובה, היא תשובה שעונה על השאלה, מדוייקת מבחינה היסטורית, ואין כל קשר לאורך שלה.
2. צריך לכתוב את אותו הדבר במילים שונות כדי שהבוחן יחשוב שיש לי הרבה מה להגיד – אם אין לכם נקודות חדשות ורלוונטיות לתשובה, אל תכתבו. אתם סתם מעייפים ומעצבנים את הבוחן. האורך לא קובע!!
3. חייבת להיות פסקת פתיחה בכל תשובה שנותנת רקע היסטורי – ממש לא נכון. הפתיחה של התשובה צריכה להיות משפט בו אתם מסבירים מה אתם הולכים לכתוב בתשובה. ממש לא צריך לכתוב יותר מזה. משהו כמו: בתשובתי אסביר את הגורמים… אציין שלוש תוצאות…. . זהו, קצר ולעניין.
4. צריך רק לצטט או לתאר מה שרואים בקטע מקור – אם רק מתארים את המקור החזותי או רק מספרים מה שכתוב בקטע, בלי לקשר את הדברים שאתם אומרים לשאלה, תקבלו רק חלק מהניקוד. הבוחן שלכם לא עיוור, הוא מסוגל לקרוא ולראות את המקור החזותי. הוא רוצה לדעת אם הבנתם את השאלה, הבנתם את המקור ואתם יודעים לעשות את ההקשרים ההיסטוריים
5. אסור לכתוב תשובה בטבלה – מותר ואפילו רצוי. בבגרויות האחרונות תמיד יש שאלות השוואה. אתם יכולים לכתוב תשובות בטבלה ולקבל את כל הנקודות על השאלה (אם כתבתם תשובה נכונה כמובן).